פסק-דין בתיק ב"ל 20090-01-11

בפני בית הדין ערעור שהוגש על ידי התובע על החלטת המוסד בדבר אי הכרה בחלק מימי אי הכושר בגין פגיעה בעבודה. במקביל התקיימה  ועדה רפואית שקבעה נכותו מעבודה עליה ערער בכתב הערעור למוסד  ובה נאמר כי שגה ד"ר טויטו בקובעו עשרים אחוז נכות מיום 1/2/10 ועד ליום 31/5/10.

הנתבע טען כי פגיעתו של התובע בשל נפילה בעבודה ביום 10/12/09 הוכרה ושולמו לו דמי פגיעה לתקופות אי כושר אם כי לא לכל התקופה שהגיש. לאחר מכן פנה והגיש תביעה לנכות מעבודה , משכך, טוען המוסד לא יכול התובע לפעול אלא בדרך של הליך קביעת הנכות מעבודה ואינו יכול לערער בשני המסלולים, הנוגעים לאותה תקופה.

העובדות

1. התובע העובד כמנהל מזכירות בבית משפט העליון, הגיש תביעה כמי שנפגע בגבו וברגל ימין בשל נפילה בעבודתו מיום 10/12/09. התביעה הוכרה ושולמו לתובע דמי פגיעה לתקופה 11/12/09 - 31/1/10.
2. לתובע תעודות מחלה נוספות לתקופה החל מ -1/2/10-14/2/10 של אי כושר מלא ל -14 ימים.ומ-15/2/10 אי כושר חלקי- 4 שעות עבודה. (90 הימים מסתיימים ב-11/3/10). לאחר קבלת הסברים מהרופא המטפל קבע רופא המוסד כי אין הצדק למתן תעודת אי הכושר החל מ 1/2/10 ואילך.
3. התובע פנה והגיש ביום 12/12/10 תביעה לנכות מעבודה. לאחר שערר על החלטת ועדה מדרג ראשון פסקה לו ועדה רפואית לעררים נכות זמנית בשיעור 20% החל מ-1/2/10 - 31/7/11.
4. טופס התביעה צורף כנספח לכתב ההגנה. כמו כן צורפו תעודות המחלה הרלבנטיות, והחלטת הועדה לעררים.

המחלוקת

1. האם רשאי התובע לפעול במקביל בשני מסלולים גם במסלול ערעור על אי אישור תקופת אי הכושר לדמי הפגיעה וגם במסלול קצבת הנכות מעבודה מרגע שהועבר לוועדה רפואית.
2. האם כדין דחה המוסד את תקופות אי הכושר.
3. האם נפל פגם בועדה לעררים.

הכרעת הדין

מבוא

1.  בתאריך 25/5/11 התקיים דיון בפני כב' השופט אברהמי. במועד זה הסכימו הצדדים שפסק הדין ינתן על יסוד הטיעונים והפרו' של הועדה שהגיש המוסד מבלי שתהיה הסכמה לאמור בפרו'. עוד טען התובע שם כי מסר לוועדה הרפואית שיש הליך תלוי ועומד בפני בית הדין ולטענתו לא נרשם דבר בפרו'. למרות שנרשם כך בערעורו למוסד שהוגש לועדה .
2. עוד נטען שם על ידי הנתבע כי ככל שלא תתקבל הטענה לפיה לא ניתן לבחון את זכאות התובע לדמי פגיעה נוכח קביעת הנכות על ידי הוועדה, אזי לחילופין יש לבחון את החלטת פקיד התביעות לעניין הזכאות לדמי פגיעה לתקופה נוספת לגופה על ידי מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין שיבדוק האם יש קשר סיבתי רפואי בין התעודות מיום 1/2/10 ועד ליום 11/3/10 תום 90 הימים בהם ניתן לקבל דמי פגיעה.
3. התובע לא סבר שיש מקום לעשות כך, וטען כי הביא תעודות אי כושר מרופא אליו נשלח מטעם המוסד והתנגד למינוי מומחה שיבדוק רטרואקטיבי. (עמ' 2 לפרו').(ראה סע' 22 לפס"ד עב"ל 669/09 אוחיון נ. המוסד לביטוח לאומי(נבו) - להלן:" פס"ד אוחיון".)
4. שקלנו ומצאנו כי מעבר לטענת כפל התביעה , יש בפנינו את המסמכים והטיעונים כדי לדון לגופו של עניין במכלול  התביעות ומשהתובע התנגד למינוי מומחה נוסף נבדוק את הדברים לגופם.

כפל תביעות - ערעורים

5. המערער הגיש לבית הדין כתב ערעור בגין ההחלטה לפיה נדחתה תביעתו לדמי פגיעה לפי סעיף 92(ב). תביעה זו לבית הדין זאת עשה ביום 11/1/11.